הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בלומנטל ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן – מולר) מיום 27.6.13, בת"א 33446-11-10, בגדרה מונה מומחה בתחום השיקומי ליתן חוות דעת בעניינה של המשיבה, נוכח תלונותיה וחשד לתסמונת CRPS (להלן: "התסמונת") ממנה היא סובלת.

רקע עובדתי

1.ביום 5.9.10 נפגעה המשיבה בתאונת דרכים שאירעה שעה שהיתה הולכת רגל. המשיבה הגישה תביעה לפיצויים לבית משפט קמא על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 נגד נהג הרכב המעורב בתאונה (המשיב 2) ונגד מבטחת השימוש ברכב – המבקשת.

2.בית משפט קמא מינה למשיבה מספר מומחים ליתן חוות דעת בעניינה של המשיבה:

מומחית בתחום הנוירולוגיה, ד"ר א' קורן – לובצקי (להלן: "המומחית"), קבעה למשיבה נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנה מיום התאונה בשל תלונות על כאבי ראש עליהם הלינה המשיבה. לא נקבעה נכות צמיתה.

מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יואב כהן, אישר 20% נכות זמנית שקבע המל"ל לפרק זמן של חצי שנה ממועד התאונה, ולאחר מכן קבע למשיבה נכות צמיתה בשיעור של 10% מהם 5% בשל התאונה ושיעור דומה בגין מצב קודם.

מומחית בתחום האורטופדי, ד"ר מ' עמית – כהן, קבעה נכות צמיתה בשיעור של 10%, כאשר 5% יש לזקוף בגין מצב קודם ו – 5% בגין התאונה.

הנכות המשוקללת הכוללת של המשיבה הינה אפוא בשיעור של 9.75%.

3.המשיבה הגישה בקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי. הבקשה נדחתה בנימוק, כי טרם הגיעה השעה למינוי מומחה בתחום זה, מינוי שאינו נעשה כעניין שבשיגרה, וראוי לבחון אם אין די בחוות הדעת של המומחים הרפואיים שמונו כדי להצביע על צורכי הריפוי, הטיפול והשיקום של המשיבה (החלטה מיום 29.11.12).

4.בקשה שהגישה המשיבה לעיון מחדש נדחתה בהחלטה מיום 27.12.12. עם זאת, בהחלטה נוספת מאותו מועד הותר למשיבה לשלוח שאלות הבהרה למומחים מטעם בית המשפט. לאחר קבלת התשובות שבה ועתרה המשיבה למינוי מומחה בתחום השיקומי.

5.בהחלטה מיום 9.4.13 ביקש בית המשפט מהמומחית להבהיר, האם לדעתה יש צורך במינוי מומחה נוסף בתחום רפואי כלשהו ואם כן מדוע, על סמך מה נסמכת מסקנתה זו ומהו תחום המומחיות הרלוונטי.

ביום 19.5.13 השיבה המומחית, כי התרשמה שחלק גדול מתלונותיה של המשיבה אינו אורגני, עם זאת, כיוון שהמשיבה אינה מתפקדת ועדיין מחפשת פתרונות לבעיותיה במרפאות כאב, יש מקום למנות מומחה בתחום השיקום.

6.בית המשפט זימן את ב"כ הצדים לדיון לפניו בניסיון להגיע להסכמה למינוי של מומחה ובאיזה תחום. בדיון ביום 26.6.13 שב ב"כ המשיבה על בקשתו למינוי מומחה בתחום השיקומי והדגיש, כי אינו מבקש את המינוי לצורך הגדרת הצרכים השיקומיים של המשיבה אלא לצורך אבחון קיומה או אי קיומה של תסמונת CRPS, או כל תסמונת דומה אחרת. ב"כ המשיבה ציין בדיון, כי המשיבה מטופלת במרפאת שיקומית על ידי רופאים שיקומיים והם המומחים המתאימים לאבחון.

ב"כ המבקשת התנגדה למינוי של מומחה הן בתחום השיקומי והן בתחום הכאב, וטענה כי המלצתה של המומחית אינה רלוונטית.

7.ביום 27.6.13 נתן בית המשפט את החלטתו מושא בקשה זו. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי די בראשית ראיה בדבר קיומה של נכות רפואית בתחום מסויים בכדי להצדיק מינוי באותו תחום, והדרך היחידה להוכחת נכות רפואית עקב תאונת דרכים היא באמצעות חוות דעת של מומחה אשר ימונה על ידי בית המשפט. במקרה דנן מצא בית המשפט, כי תשובותיה של המומחית לשאלות ההבהרה מטעת המשיבה ולשאלות בית המשפט יש בהן משום ראשית ראיה או השלמה לראשית ראיה לצורך ההחלטה למינוי מומחה, ומינה מומחה בתחום השיקומי.

8.על כך בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

9.בבקשה נטען על ידי המבקשת, בתמצית, כי טעה בית המשפט כאשר מינה מומחה בתחום השיקומי, וכי לא נתן דעתו כלל לעברה הרפואי העשיר של המשיבה, כפי שעולה מתיקה הרפואי ומחוות הדעת של המומחים.

עוד נטען, כי בית המשפט התעלם מאופן התנהלותה של המשיבה, אשר עשתה ככל יכולתה לייחס לתאונה המינורית את מכלול עברה הרפואי בדרך של סומטיזציה והגזמה, כעולה מחוות הדעת של המומחים.